מריבה על איחור של עשר דקות נשמעת קטנה. אבל מתחתיה יושבות, כמעט תמיד, שתי שכבות נוספות: טראומה שנוצרה בתוך הזוגיות עצמה, וטראומה ראשונית, מן הילדות. מודל עבודה קליני שמלמד כיצד לרדת שכבה אחר שכבה, ולעבד לא רק את הריב אלא את מה שמזין אותו.
טיפול זוגי מסורתי נוטה להתמקד בקונפליקט הגלוי: מריבות, שתיקות, ביקורת, מאבקי כוח, קושי באינטימיות. אבל בני זוג אינם מגיבים רק להווה. כשאחד מהם מגיב בעוצמה שאינה פרופורציונלית למשהו שנראה זעיר, לרוב מתעוררת אצלו רשת זיכרון מוקדמת ובלתי-מעובדת, כזו שנוצרה עוד לפני שהקשר הזוגי הנוכחי החל. השאלה הקלינית המרכזית אינה "על מה אתם רבים", אלא "איזה פצע התקשרות הופעל כאן, וכיצד הוא מתקשר לזיכרונות מוקדמים יותר". אם המטפל נשאר ברמת התקשורת והטכניקה בלבד, קיים סיכון ממשי להישאר ברמת הסימפטום, ולפספס את המקור.
מודל העבודה המוצג כאן נשען על אינטגרציה של ארבעה עוגנים תיאורטיים. הראשון הוא תיאוריית ההתקשרות של בולבי ואיינסוורת', שמניחה כי הקשר הזוגי הבוגר הוא בבסיסו ביטוי של מערכת ההתקשרות: חיפוש קרבה, בסיס בטוח, מקור נחמה והגנה הדדית. כשאחד מבני הזוג נחווה כלא-זמין או לא-מגיב, נוצרת "פציעת התקשרות", אירוע שצובע את כל הקשר בפרשנות שלילית. השני הוא מודל העיבוד המסתגל של המידע (AIP) שביסוד ה-EMDR, לפיו תגובות רגשיות עוצמתיות ולא-פרופורציונליות נובעות מזיכרונות שלא עברו עיבוד תקין, ונשארים קפואים יחד עם הרגש, הגוף וההכרה השליליים שנלוו אליהם. השלישי הוא טיפול ממוקד רגש (EFT), שמסייע לזהות את מעגל הקונפליקט השלילי בזוגיות ולחשוף את הרגש הראשוני והפגיע, פחד, כאב, בושה, המסתתר מתחת לתגובות ההגנתיות. הרביעי הוא דיאלוג אימגו, שמספק את המבנה לשיח הזוגי עצמו: שיקוף, תיקוף ואמפתיה, המסייעים להפחית את התגובתיות ולאפשר הקשבה אמיתית.
ארבעת המודלים הללו אינם מוחלפים זה בזה, אלא נפגשים במרחב משותף: מעבר מדיאדה שנשלטת על ידי הפעלה של רשתות זיכרון לא-מעובדות והזדהות השלכתית הדדית, לדיאדה שבה יפעלו מנגנוני חיבור וקשב הדדי.
אחד המושגים המרכזיים במודל הוא מעגל הטריגר הזוגי: טריגר בהווה מפעיל פצע התקשרות, הפצע מעורר רגש ראשוני ("הילד הפנימי"), הרגש הראשוני מייצר תגובה הגנתית שנלמדה פעם מ"המבוגר הפוגע" שהיה נוכח בילדות, והתגובה ההגנתית מפעילה טריגר אצל בן הזוג השני, וחוזר חלילה, בעוצמה גוברת. הצגת המעגל הזה לזוג, ולא הצבתם זה מול זה, היא צעד טיפולי בפני עצמו: המסר הוא שהבעיה היא המעגל, לא אחד מהם.
כדי לדעת היכן לעבוד, נעזרים במודל של שלוש שכבות טראומה. השכבה העליונה היא הטריגר בהווה: מריבה על כסף, על ילדים, איחור, שתיקה. זו נקודת הכניסה לחדר, אך היא לרוב רק שער כניסה למטען עמוק יותר. מתחתיה נמצאת שכבת טראומת הקשר: פציעה שנוצרה בתוך מערכת היחסים הזוגית עצמה, כגון בגידה, השפלה קשה, נטישה בזמן משבר, או חוסר תמיכה. ובבסיס נמצאת שכבת טראומת הילדות: הזיכרונות המוקדמים ביותר שעיצבו את מערכת ההתקשרות, כגון הורה לא נוכח, ביקורת קשה, הזנחה רגשית, או נטישה. ככל שהתגובה בהווה פחות פרופורציונלית לאירוע המדובר, כך גובר החשד שהופעלה שכבת עומק.
העיקרון המרכזי הוא לעבוד מלמטה למעלה. כאשר השכבה העמוקה ביותר, טראומת הילדות, עוברת עיבוד, הטריגר בהווה מאבד מכוחו, התגובה הרגשית מתווסתת, ומתאפשר דיבור אמיתי על מה שהיה קשה. טראומת ילדות מעובדת לרוב ב-EMDR פרטני. טראומת קשר יכולה להיעבד ב-EMDR זוגי ו/או פרטני במקביל. וטריגרים בהווה ניתן לעבד ב-EMDR זוגי, או בשיטות מסורתיות של שיח זוגי כמו אימגו ו-EFT. סימנים לכך שהעיבוד מצליח כוללים ירידה בעוצמת הטריגר, יותר ויסות רגשי, פחות הסלמה בקונפליקט, ויותר אמפתיה בין בני הזוג.
לזיהוי פצעי ההתקשרות הספציפיים משתמשים בארבע התמות המוכרות ממודל ה-AIP: פגימות, ביטחון, שליטה, ושייכות. לכל תמה יש טריגרים זוגיים אופייניים, חוויה בסיסית בזוגיות, וקוגניציה שלילית וחיובית מתאימות, כפי שממחישה הטבלה הבאה, המסייעת למטפל למקד את החיפוש אחר הזיכרון המקורי שיצר את הפצע.
| תמה | טריגרים בזוגיות | קוגניציה שלילית | קוגניציה חיובית |
|---|---|---|---|
| פגימות | ביקורת, לעג, הקטנה | "אני לא מספיק/ה טוב/ה" | "אני טוב/ה כפי שאני" |
| ביטחון | בן זוג לא מגן, חוסר תמיכה מול אחרים | "אין על מי לסמוך" | "אני יכול/ה לבחור במי לתת אמון" |
| שליטה | קנאה, ביקורת, דרישות | "אין לי שליטה" | "יש לי בחירה" |
| שייכות | חוסר שייכות, ניכור, דחייה | "אני לא שייך/ת" | "יש לי מקום" |
לצד המסגרת ההתקשרותית, הספרות הפסיכואנליטית על הזדהות השלכתית מוסיפה הסבר לכך שבזוגיות, לא מדובר רק בהשלכה של תוכן פנימי על האחר, אלא בתהליך בין-אישי שבו חלקים בלתי-נסבלים של העצמי מושלכים אל בן הזוג, שמשמש כמיכל לחומר לא-מעובד ומרגיש את הרגשות המושלכים עליו כאילו היו שלו. כך מתקבע קיטוב זוגי יציב: אחד "החזק" והאחר "החלש", אחד "הרודף" והאחר "הנמנע". עיבוד EMDR מאפשר לכל אחד מבני הזוג לעבד בעצמו את התכנים הרגשיים שלו, במקום להשליך אותם על בן הזוג ולהחזיר אותם לקשר. תפיסת התכנים המובאים על ידי בן הזוג נעשית מדויקת יותר, פחות מעוותת על ידי הטראומה, וקטן הצורך בהזדהות השלכתית.
יש לכך גם ביטוי מדיד. לפני עיבוד, בן זוג עשוי לומר "אתה גורם לי להרגיש לא חשובה", ניסוח של האשמה. בשלב מוקדם בעיבוד, הניסוח משתנה ל"כשאתה מתרחק, עולה בי חוויה ישנה שאני לא חשובה", ניסוח של החזקה פנימית. ולאחר עיבוד מלא, "אני מבינה שזה פצע ישן שלי שמתעורר בינינו", ניסוח של אמפתיה. זו התנועה הטיפולית שהמודל שואף אליה: מהאשמה, דרך זיהוי, אל הבנה משותפת.
המודל אינו מציע דרך לסיים מריבות, אלא דרך להבין מה עומד מתחתיהן. כאשר מטפלים בזוגיות מתוך ההנחה שהתגובה העוצמתית של כל אחד מבני הזוג נושאת בתוכה זיכרון ישן, המריבה על האיחור, על הכסף, על הכביסה מפסיקה להיות המטרה, והופכת לדרך. תיקון פצע ההתקשרות אינו מוחק את הכאב מן העבר, אך הוא מפסיק לתת לו לדבר בשם ההווה.
Ainsworth, M. D. S., Blehar, M. C., Waters, E., & Wall, S. (1978). Patterns of Attachment: A Psychological Study of the Strange Situation. Erlbaum.
Bowlby, J. (1969). Attachment and Loss: Vol. 1. Attachment. Basic Books.
Doğan, B., Yaşar, A., & Gündoğmuş, İ. (2021). Effects of the EMDR couple protocol on relationship satisfaction, depression and anxiety symptoms. Journal of EMDR Practice and Research.
Johnson, S. M., Makinen, J. A., & Millikin, J. W. (2001). Attachment injuries in couple relationships: A new perspective on impasses in couples therapy. Journal of Marital and Family Therapy, 27(2), 145–155.
Klein, M. (1946). Notes on some schizoid mechanisms. International Journal of Psychoanalysis, 27, 99–110.
Nielsen, A. C. (2019). Projective identification in couples. The Psychoanalytic Quarterly, 88(3), 563–592.
Shapiro, F. (2018). Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR) Therapy: Basic Principles, Protocols, and Procedures (3rd ed.). Guilford Press.
מקור: מודל קליני מבוסס על עבודתה של מרב בן שמואל ז'טלני, "שילוב EMDR בטיפול זוגי".