EMDR · טיפול זוגי · אובייקט-יחסים
חוטים נסתרים

כשהכיסא השלישי בזוגיות: EMDR בטיפול זוגי

בכל מריבה זוגית חוזרת יושב, בלי שהוזמן, אורח שלישי: ילד שלא קיבל מספיק, פעם. איך EMDR משותף מאפשר לזוג לעבד את ההשלכות ההדדיות שהפכו לשפת הקונפליקט שלהם.

השימוש הנרחב בטיפול EMDR בטראומות ומשברים התרחב בשנים האחרונות גם לטיפול זוגי ומשפחתי. ככל שנחשפתי לשיטת הטיפול, נוכחתי לראות כיצד ניתן לייעל את הטיפול — לעבד חלקים בצורה מהירה יותר, ולעבוד על הקשרים הזוגיים והאינטימיים בצורה טובה יותר.

מתי הזוגיות הופכת למסך הקרנה

בעבודה הזוגית, פעמים רבות עיקר העבודה היא ברמה ההשלכתית הזוגית. זכרונות ראשוניים שהפכו למסקנות לא אדפטיביות באים לידי ביטוי בזוגיות בצורה של השלכות הדדיות — כאשר כל בן זוג מבקש מהשני את מה שחסר לו ואת מה שלא קיבל בילדותו. לחלופין, ישנם שחזורים בזוגיות של הפנמות עצמי המתבטאות כהשלכות של חלקי עצמו או אובייקט, ואיתם נוצרים קונפליקטים. הקושי הרב מתבטא כאשר אחד מבני הזוג מזדהה עם ההשלכות — ואז נוצר מעגל קונפליקטואלי החוזר על עצמו.

זו אינה תובנה חדשה. כבר ב-1967 תיאר הנרי דיקס (Dicks), מהקליניקה הפסיכואנליטית של טוויסטוק בלונדון, כיצד שני בני זוג בונים יחד "אישיות זוגית משותפת" (joint marital personality) — מבנה נפשי שנוצר מהשלכה הדדית של חלקים לא-מעובדים בעצמי, וגדול משניהם גם יחד. כל אחד מגלה מחדש, דרך האחר, חלקים אבודים של עצמו. זינר ושפירו (Zinner & Shapiro, 1972) הראו שאותו מנגנון — השלכה שהופכת לאופן תפיסה — פועל לא רק בין בני זוג אלא בתוך המשפחה כולה, כאשר הורים "רואים" בילד המתבגר חלקים שהם עצמם לא הכילו.

בני הזוג בונים יחד מבנה שהוא גדול משניהם — ודרכו, כל אחד מהם פוגש מחדש את מה שהודחק בתוכו. (דיקס, 1967)

מה מוסיף העיבוד ל"תיאטרון" הזוגי

כאשר מאפשרים עבודת EMDR בטיפול זוגי עם אחד מבני הזוג על זכרונות לא אדפטיביים מהעבר — מתאפשרת יצירת מבנה מסקנות חדש, המשפיע על הגוף, הרגש והמחשבה. לפי מודל העיבוד המסתגל של המידע (AIP — Shapiro, 2001), זיכרון שלא עבר עיבוד תקין נשאר "תקוע" ברשת הנוירונים המקורית שלו, על כל התחושות, הרגשות והמסקנות השליליות שהתלוו אליו — וממשיך להיות מופעל בהווה בכל פעם שמשהו מזכיר אותו. בזוגיות, ההפעלה הזו קורית כמעט מדי יום: טון דיבור, מבט, איחור של עשר דקות — כל אלה יכולים "לפתוח" זיכרון ילדות שאין לו קשר ישיר לבן/בת הזוג שיושבים מולנו.

מחקר שבחן פרוטוקול ייעודי לזוגות (Doğan, Yaşar & Gündoğmuş, 2021) בדק 18 זוגות שעברו תהליך של עיבוד ממוקד-טראומה תוך כדי גירוי דו-צדדי הניתן לשניהם יחד, על זיכרון משותף שבחרו. הממצאים הראו שיפור משמעותי בשביעות הרצון הזוגית ובירידה בתסמיני דיכאון וחרדה, שנשמר גם במעקב של שלושה חודשים. חוקרים אחרים (Linder ואחרים, 2022) שבחנו שילוב של EMDR עם טיפול זוגי ממוקד-רגש (EFT) מצאו שיתרון מרכזי בעיבוד המשותף הוא שהריפוי — הרגש החיובי שמתעורר כשזיכרון קשה "משתחרר" — מתחבר לבן/בת הזוג הנוכחים בחדר, ולא רק למטפל. במקום להישאר תלוי בקשר הטיפולי, ההקלה נטמעת בתוך הזוגיות עצמה.

הצגת מקרה: מיכל ואורי

הצגה ראשונית מיכל ואורי (שמות בדויים, פרטים שונו), נשואים תשע שנים, הגיעו לטיפול בעקבות מריבה חוזרת שהם עצמם כינו "הריב על כלום" — מתחילה מהערה קטנה על סדר בבית, ותוך דקות הופכת לזעקה הדדית שאף אחד מהם לא מבין מאיפה הגיעה.
מה עלה בטיפול אורי תיאר תחושה גופנית של "התכווצות בחזה" ברגע שמיכל מעירה לו הערה, ומיד אחריה — צורך עז לצאת מהחדר. מיכל, לעומתו, תיארה שברגע שהוא מתרחק, עולה בה גל של פאניקה: "אני מרגישה שאני שוב לבד, בדיוק כמו כשהייתי ילדה וחיכיתי שמישהו ישים לב."
חיבור לסיפור המשפחתי בהערכה האישית שנעשתה עם כל אחד בנפרד, עלה שאורי גדל אצל אב ביקורתי שכל הערה קטנה ממנו נחוותה כהכרזה על כישלון — וההתרחקות הייתה דרך ההישרדות היחידה. מיכל גדלה עם אם שסבלה מדיכאון ולעיתים "נעלמה" רגשית לימים; ההיעלמות של אורי הפעילה בדיוק את אותו זיכרון.
ההתערבות הטיפולית לאחר בניית "מקום בטוח" משותף, הזוג זיהה יחד קוגניציה שלילית משותפת על הזוגיות ("אנחנו זוג שאף פעם לא מספיק אחד לשני") וקוגניציה חיובית-יעד ("אנחנו זוג שיכול לסמוך אחד על השני"). עבדנו קודם על זיכרון היסוד האישי של כל אחד בנפרד, ולאחר מכן — על "הזיכרון הגרוע ביותר" המשותף שלהם: ריב ספציפי שבו שניהם הרגישו הכי לבד. גירוי דו-צדדי ניתן לשניהם בו-זמנית, כשהם יושבים זה מול זה, כל אחד מעבד את החלק שלו תוך נוכחות עדה של האחר.
תפנית ושינוי הרגע המפנה לא היה מילולי. באחת הפגישות, לאחר סט של גירוי דו-צדדי, אורי אמר למיכל: "עכשיו אני רואה — את לא אמא שלי, ואני לא בורח ממך. אני בורח מהילד שהיה בטוח שהוא לא מספיק." מיכל, לראשונה, לא שמעה את זה כתירוץ אלא כהזמנה להתקרב.

ניתוח קליני

המקרה של מיכל ואורי ממחיש בדיוק את מה שדיקס תיאר: לא שני אנשים שנפגשים במקרה, אלא מבנה משותף שבו כל אחד נושא — ומזין — את הפצע הבלתי-מעובד של השני. ה"ריב על כלום" לא היה על כלום; הוא היה על שני זיכרונות ילדות ישנים שנפגשו דרך הזוגיות ומצאו זה בזה שותף מושלם להצגה מחדש. זה בדיוק מה שזינר ושפירו כינו "השלכה כאופן תפיסה" — אורי לא ראה את מיכל כפי שהיא, אלא דרך המסך של אביו הביקורתי; מיכל לא ראתה את אורי, אלא דרך המסך של אמה הנעדרת.

העיבוד המשותף — ולא רק האינדיבידואלי — הוא מה שאפשר לתפנית לקרות בתוך הזוגיות ולא רק בתוך כל אחד בנפרד. מודל ה-AIP מסביר מדוע: כשהזיכרון המקורי מעובד, המסקנה השלילית הנלווית אליו ("אני לא מספיק", "אני תמיד אהיה לבד") מאבדת מהעוצמה הרגשית שלה, וההתנהגות שנבנתה סביבה — הבריחה, הפאניקה — מאבדת את הדלק שהזין אותה. אבל כשזה קורה בנוכחות בן/בת הזוג, כפי שתיארו Linder ואחריו, הריפוי לא נשאר "סוד" של חדר הטיפולים — הוא הופך לחוויה משותפת שהזוגיות עצמה זוכרת.

גבול מקצועי לא כל זוג מתאים לעיבוד משותף. פרוטוקול ה-EMDR הזוגי (Doğan ואחרים, 2021) מדגיש הערכה אישית מוקדמת של כל בן זוג בנפרד, ומחריג זוגות שבהם כבר התקבלה החלטה על פרידה, או שקיימת פתולוגיה אישיותית משמעותית אצל אחד הצדדים. במצבים של אלימות במשפחה, טראומה אישית לא-מעובדת, או חוסר מוטיבציה הדדית לשקם את הקשר — יש לעבוד תחילה בנפרד, ורק לאחר מכן לשקול עיבוד משותף.

מהניסיון האישי

מתוך הניסיון האישי, נוכחתי לראות כי במקרים מורכבים — שבהם ישנן חוויות ראשוניות טראומטיות המשפיעות גם על היכולת לקיים זוגיות והורות — EMDR מאפשר עיבוד ועיכול מהיר יותר, המתבטא בשיפור הדינמיקה ובקידום תהליכים זוגיים.

לסיכום

מה שנראה כריב על כלום, כמעט תמיד נושא על גבו סיפור ישן משל מישהו אחר. כשמצליחים לתת לזיכרון ההוא מקום לעבור עיבוד — לא נעלם הכאב מהעבר, אבל הוא מפסיק לדבר בשם ההווה. מ"מלחמה משותפת" אל "עדות משותפת" — זו התנועה שאני מבקשת לראות בחדר.

Dicks, H. V. (1967). Marital Tensions: Clinical Studies Towards a Psychological Theory of Interaction. Routledge.

Zinner, J., & Shapiro, R. (1972). Projective identification as a mode of perception and behaviour in families of adolescents. International Journal of Psychoanalysis, 53, 523–530.

Shapiro, F. (2001). Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR): Basic Principles, Protocols, and Procedures (2nd ed.). Guilford Press.

Doğan, C. K., Yaşar, A. B., & Gündoğmuş, İ. (2021). Effects of the EMDR Couple Protocol on relationship satisfaction, depression, and anxiety symptoms. Journal of EMDR Practice and Research, 15(4), 218–232.

Linder, J. N., Niño, A., Negash, S., & Espinoza, A. (2022). Thematic analysis of therapists' experiences integrating EMDR and EFT in couple therapy. Journal of Marital and Family Therapy.

← חזרה למאמרים